שא נא ידיך, ברך,
מול פניה של ארץ מדם עקובה,
שלח ברכתך למטר , לחמה.
מול צמרת חסרה ועלים נפולים,
מול צהוב בשדה ופרחים נבולים,
שלח ברכתך – היה להם גשם כי רב.
כי כל שעבר והשאיר עקבותיו,
לא לשווא הטביען , לא לשווא.
וכל התפילות, מאז ועכשיו,
לא לשווא נאמרו – לא לשווא.
שא נא ידיך, ברך,
מול פניו של עם שכול, מיותם,
שלח ברכתך לעידוד ונחמה,
מול בנים כואבים, המומים, דוממים
מול נשים בוכיות – תינוקות יתומים,
שלח ברכתך – היה להם אב.
כי כל שעבר והשאיר עקבותיו,
לא לשווא הטביען , לא לשווא.
וכל התפילות, מאז ועכשיו,
לא לשווא נאמרו – לא לשווא.
שא נא ידיך, ברך,
מול פניה של אומה מיוסרת,
שלח ברכתך, לרפואה, לתקומה.
מול צבאות במדים,
מול חיילים – ילדים,
שלח ברכתך – גרש מחשבת עשיו.
כי כל שעבר והשאיר עקבותיו,
לא לשווא הטביען , לא לשווא.
וכל התפילות, מאז ועכשיו,
לא לשווא נאמרו – לא לשווא.
שא נא ידיך ברך,
מול עמך הזועק במצולה,
בקול תחנון ותפילה,
מול עמך שהוצאת, הצלת, הבאת.
שלח ברכתך, ואנא גאל נא עכשיו.
כי כל שעבר והשאיר עקבותיו,
לא לשווא הטביען , לא לשווא.
וכל התפילות, מאז ועכשיו,
לא לשווא נאמרו – לא לשווא.
לא לשווא
הטביען
לא לשווא!
עקבו אחרינו